היייי, מה נשמע? ♥
אז כמו שחפרתי לכם כאן ובאינסטגרם, בשנה האחרונה חזרתי לאהבה הישנה שלי: קריאת ספרים. לאחרונה, אני מציבה לעצמי לקרוא לפחות שני ספרים בחודש.
החודש קראתי ארבעה ספרים!

תולדות האהבה – ניקול קראוס
“ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס.
אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר.
ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים.
אַלמָה בת הארבע-עשרה נקראת על שם אחת הדמויות בספר.
היא טרודה עד מעל לראשה בהשגחה על אחיה הקטן, ציפור (שחושב שאולי הוא המשיח) ובכתיבה במחברתה: איך לשרוד בטבע – כרך שלישי.
אך כאשר מגיע מכתב מסתורי בדואר, היא יוצאת להרפתקה במטרה למצוא את הדמות שאת שְמה היא נושאת ולהציל את משפחתה.”

ישר על ההתחלה אהבתי את הספר, את הכתיבה והדמויות. אך משום מה, לא הצלחתי להכנס לספר ולקרוא ממנו הרבה ולקח לי בערך שבועיים לקרוא אותו (והוא לא ארוך, פחות מ300 עמודים). יש שתי עלילות שונות של הספר – של ליאו ושל אלמה. היה לי קצת קשה לעקוב אחרי המתרחש ולפעמים הייתי מבולבלת מה קורה, במיוחד בסוף – מי שקרא את הספר בטח יכול להבין למה.
האם אני ממליצה על הספר? לא בטוחה. אבל בגדול הוא כן מעניין ויש בו הרבה קטעים מקסימים.

אין יציאה – חניה פרץ
“רדופת חרדות מגיל צעיר ושרויה בטרפת מחשבות אינסופית, מנסה גאיה אמסלם להשתיק את מוחה בעזרת כפתור הווליום הפרטי שלה – ואליום. תוך שבוע אחד החיים הכפולים שבנתה לעצמה קורסים, והיא מוצאת את עצמה מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי כרם מנחם בירושלים. היא הייתה מוכנה לוותר על הכול: על העבודה במועדון החשפנות בתל-אביב, על הלימודים בתיכון מכללת אורט, על החברה הכי טובה עדן, רק לא על אהבת האמת הראשונה שלה, כדורי ההרגעה. “

הספר הוא של יוטיוברית שאני צופה בה כבר כמה שנים, אז ישר כשהספר יצא רציתי לתמוך בה ולקנות את הספר ואני שמחה שעשיתי את זה! ☺
הספר דיי קצר (פחות מ200 עמודים), העלילה עצמה מעניינת וקל להשאב לתוך הספר והעלילה, אני סיימתי את הספר ביומיים. יש המון קטעים שנוגעים לך ישר ללב, אפשר כמעט להרגיש שהלב כואב מרוב אמפתיה לדמויות ובעיקר לדמות הראשית – גאיה.
האם אני ממליצה על הספר? אני מניחה שבגלל שאני מרגישה קשורה לחניה, כי אני צופה בה כבר כל כך הרבה שנים, אני לא יכולה להגיד אחרת. העלילה מעניינת אך לא קלה.

עקוב אחר שינויים – סייד קשוע
“גבר שעזב את ירושלים הבוערת עם אשתו וילדיו והיגר לאמריקה, מקבל – אחרי שנים של ניתוק מוחלט מהוריו ומאחיו – הודעה מאביו: “אני בבית חולים”. הוא עולה על מטוס כדי ללוות אותו במחלתו ומתעמת עם עברו וגם עם חייו בהווה, בצלן של שתי פרידות טראומתיות: זאת שכבר אירעה, הפרידה הכפויה מטירה שבה נולד וגדל; וזאת שצפויה, הפרידה האחרונה מאביו. 
מדוע נידו אותו בני משפחתו? ומדוע גם בארצות הברית הוא נאלץ לחיות בבדידות מוחלטת, מורחק על ידי אשתו מביתם המשותף? ואיך כל זה קשור לכך שלפני שנים רבות כתב סיפור קצר על נערה בשם פלסטין? חשבון הנפש שהוא עורך ליד מיטת אביו בבית החולים, בעברית ובערבית, יהיה מסע מכאיב וגם מתעתע – שכן הגבר הזה הוא סופר המתפרנס מכתיבת ספרי זיכרונות של אחרים, ובכתיבתו לעולם אין לדעת מה אמיתי ומה כוזב, אילו זיכרונות שלו ואילו של אחרים.”

הספר פשוט מעולה, אין לי מה להגיד. המון דיבור על “המולדת” (מה היא בכלל? עיר ילדותינו?) והמון על איך זה להיות ערבי בישראל (פעם והיום), על איך זה מרגיש להיות זר, יש גם היסטוריה מעניינת, תיאורים מעניינים על עיר הולדתו: טירה. אני אישית ביקרתי בטירה פעמים רבות אז הצלחתי עוד יותר להרגיש את החיבור ולדמיין טוב יותר את הסיפור, את טירה של פעם ושל היום.
האם אני ממליצה על הספר? כמובן. מחכה כבר לקרוא את הספר הנוסף של קשוע שיש לי!

המורה לעברית – מאיה ערד
“שלוש נשים, שהן או ילדיהן היגרו לפני שנים לארצות-הברית, נקלעות בחלוף הזמן למשבר, וחשות שעליהן לנקוט בצעד קיצוני כדי להיחלץ ממנו.אילנה היא מורה ותיקה בקולג’ במערב התיכון, שבנתה לעצמה אימפריה קטנה של הוראת עברית. כאשר מגיע לאוניברסיטה פרופסור צעיר לספרות עברית, אילנה מגלה שלא מדובר בבעל ברית אלא באויב מסוכן, ויוצאת למאבק מקצועי ופוליטי כדי להגן על מפעל חייה.מרים, שבנה היגר לארצות-הברית והקים בה משפחה, מבינה שאם לא תעשה מעשה ותכפה עליו ביקור, היא לא תזכה להכיר את הנכד שנולד לה. הביקור הלא רצוי מחולל תהליכים בלתי צפויים, וחושף את הסדקים בחיי הבן ומשפחתו.אפרת, ישראלית החיה בקליפורניה, נחושה לעזור לבתה, הסובלת מקשיים חברתיים בחטיבת הביניים. היא מתחילה לעקוב אחרי הרשתות החברתיות המקוונות שבהן הבת פעילה, ובדרך חוצה לא מעט קווים אסורים. בכתיבתה המדויקת והחכמה, המשלבת הומור ואירוניה עם רגישות רבה לדמויות ולמניעיהן, מעודדת מאיה ערד את הגיבורות שלה לפעול, להתמודד עם המרחקים שנפערים בחייהן, וללמוד מתוך הכישלון  כיצד להשתנות ולהתבגר.”

אני מאוהבת במאיה ערד עוד מהספר הקודם שלה שקראתי ממש לא מזמן – העלמה מקזאן. שהיה מופלא! אז כמובן הגעתי עם ציפיות לספר הזה. ציפיות לא קטנות.
אז הספר מורכב משלושה סיפורים קצרים, המכנה המשותף: מהגרים בארה”ב, יהודים, אמהות.
הסיפור הראשון והשני חביבים. השלישי בעיני ממש טוב.

האם אני ממליצה על הספר? ובכן, אני לא חושבת שאני מסוגלת לא להמליץ על מאיה ערד. אבל כן הייתי ממליצה קודם על משהו אחר שלה. הספר חמוד, לא מעבר.

מה איתכם? איזה ספרים אתם קראתם החודש?
אשמח לדעת! ♥

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    האמת שאני אפילו לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שקראתי, לאחרונה שמתי לב שזה חסר לי מאוד ואת הזמן הריק שלי אני מנצלת בתוך מסכים קטנים ברמה שכבר לא בריאה. לכן תודה רבה לך על המלצות הספרים הנהדרות מקווה שאתחיל לקרוא אחד בקרוב

השאירו תגובה